הזכות לסודיות בנקאית והפרתה על ידי הבנק, סעד זמני בוטל עקב הפרה כאמור כאשר הבנק ניצל מידע שנמסר לו, במקרה, על ידי לקוח אחד, כנגד לקוח אחר.
|
בין הצדדים מתנהל הליך בביהמ"ש המחוזי שעניינו חיובו של המשיב כערב לטובת הבנק בסך של למעלה מ-4 מיליון ₪. להבטחת אפשרות ביצוע פסה"ד עתר הבנק לקבלת צו להגבלת שימוש בנכס לפי תקנה 383 לתקנות סדר הדין האזרחי. הבנק טען, כי בידו מידע, שהגיע מלקוח אחר, לפיו המשיב עומד לקבל כ-3 מיליון $, וכן בידו תשתית ראיות מהימנות לכאורה הן להוכחת עילת תביעתו והן להוכחת קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסה"ד. רשם ביהמ"ש המחוזי העניק את הצו, אך ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיב, שטען כי הבנק עשה שימוש במידע שלא כדין לצורך קבלת הצו. בפועל על אף שהתקבל הערעור, לא בוטל הצו באופן מיידי, אלא ניתנה לבנק ארכה להגשת בקשת רשות ערעור זו (שהוגשה בפועל ברגע האחרון, ולאחר קבלת ארכה). הדיון נסב סביב השאלה, האם מותר היה לבנק לעשות שימוש במידע שקיבל מלקוח אחר במסגרת הבקשה לצו לפי תקנה 383.
|